שיטת אימון לטיפול בדיסלקציה 

שיטת אימון לטיפול בדיסלקציה

במאמר זה אציג שלושה מחקרים המנסים לשפוך אור על שאלה זו ולצפות בשינויים הן ההתנהגותיים והן המוחיים באמצעות שתי שיטות הדמיה שונות- MSI, ו-FMRI , לאחר שתי שיטות אימון שונות – אודיטורית וויזואלית.  כמו כן בהמשך אנסה לבחון איזו תכנית אימון אפקטיבית יותר: אימון פונולוגי (אודיטורי) או אימון לא פונולוגי (ויזואלי).

במחקרם של et al. Ellis Temple (2003) , גויסו 12 ילדים קוראים תקינים שהיוו את קבוצת הביקורת ו 20 דיסלקטים  בגילאי 8-12, הנבדקים היו ללא עבר רפואי של מחלות נוירולוגיות, הפרעות פסיכיאטריות  או פציעות ראש.  שתי הקבוצות הותאמו מבחינת גיל, מין, העדפת יד ואינטליגנציה לא מילולית (וכסלר). לקבוצת הדיסלקטים נבדקה רמת ה-I.Q. במבחני WJRMT-R והיא נמצאה מתחת ל-85.

תכנית ההתערבות (טיפול הוראתי) כללה שבעה תרגילים המיועדים לשיפור העיבוד השפתי והשמיעתי על ידי השמעת  דיבור לא לשוני- כלומר דיבור רצוף ללא הפסקות או אבחנה בין צלילי המילים והפונמות השונות. שבעת המבחנים כללו:

הבדל בין שתי השמעות אקוסטיות קצרות המובחנות בניהן על ידי גירויי ביניים, אבחנה בין שינויים בצליל של פונמות בודדות, זיהוי פונמות, התאמה פונמית (עיצור+תנועה) במבנה מילה, הבדלה בין מילים דומות הנבדלות בניהן רק ע"י עיצור אחד הנמצא בתחילה או בסוף המילה והתאמתן למילת המטרה, הוראה על פי עלייה באורך ומורכבות הדקדוקית  של המילים ומבחני הבנת הנקרא הכוללים אבחנה בין 40 רמות של מבנים דקדוקיים שונים.

הילדים אומנו  על התרגילים במשך 100 דקות כל יום למשך 5 ימים בשבוע במהלך 27.9 ימי אימון בממוצע. לשם ההדמיה המוחית נערכו סריקות FMRI לפני ואחרי האימון, הן לקבוצת הביקורת והן לקבוצת הדיסלקטים.  בזמן ההדמיה, לנבדקים הוצגו שלוש משימות: הראשונה  משימה פונולוגית שהינה משימת חריזת אותיות בה הנבדק היה צריך להחליט אם שתי אותיות מתחרזות וללחוץ על כפתור, לדוג'- T ו- D  מתחרזות , G ו- K לא מתחרזות. השנייה  משימה לא פונולוגית שגם מערבת ראיית אותיות ובה  הנבדק  היה צריך להחליט אם שתי האותיות שהוצגו זהות מבחינה חזותית. במשימה השלישית שאינה מבוססת על אותיות,  הנבדק נתבקש ללחוץ רק אם הוא מזהה שלשני קווים יש את אותה האוריינטציה. ההשוואה בין האקטיבציות בזמן ביצוע משימת החריזה (פונולוגית) לעומת ביצוע המשימה האות וגרפית (לא פונולוגית) אפשרה לראות אם חל שינוי באקטיבציה המוחית. נערכו 5 ניסויים כאשר כל ניסוי ארך 3.2 דק', כמו כן, נערכו מבחני t  לכל אחת מהקבוצות.

במחקרם שלet al  ( 2002) P.G. Simos  השתתפו 8 דיסלקטים 6 מתוכם בנים בגיל ממוצע 11.4 שנים עם בעיות חמורות של קריאה וקידוד פונולוגי הנמצאים מתחת לאחוזון ה -18 של הישגים במבחני WJRMT-R במיומנויות קריאה בסיסיות. 6   מתוך 8 הילדים אובחנו עם הפרעת קשב, ללא היפראקטיביות וקיבלו טיפול תרופתי למשך חודשיים של תקופת הלימוד כולל ימי הסריקות. ילדים אלה לא הוצאו מהמחקר מפני שקיימת בדרך כלל קו מורבידיות של דיסלקציה עם הפרעות קשב. הקבוצה של 8 הקוראים התקינים 5 בנים ו 3 בנות, היו בגיל ממוצע של 10.3 שנים ונמצאו מעל האחוזון ה 50 באשכול מיומנויות קריאה בסיסיות. אחד מילדי הביקורת היה גם הוא בעל  הפרעת קשב אולם הגיב באופן חיובי לתכנית ההתערבות ועל כן נשאר במדגם.

כל הילדים היו דוברי אנגלית שפת אם, עם אינטליגנציה תקינה ללא בעיות שמיעה, פגיעות נוירולוגיות או מחלות, ללא הפרעות רגשיות או ליקויי ראיה. בנוסף כל הילדים היו ימניים ולא היה הבדל בין הקבוצות מבחינת דרגת העדפת יד שמאל.

 נערכו סריקות MSI  תוך הצגת משימת חריזה והתאמת גירויים ויזואליים של מילות תפל, לפני ואחרי אימון. סך הכול הוצגו 4 בלוקים של 25 זוגות ועל המשתתפים  היה לקבוע האם הגירוי בכל זוג מתחרז או לא. כל מילת תפל הוצגה למשך 1500 מליש', ובין הגירויים היו רווחים. הגירויים היו בין 4-5 אותיות ונבדלו  באורכן וצורתן האות וגרפית. הילדים נתבקשו להרים את האצבע בכל פעם ששתי מילים נחרזו, ולא להגיב אם הן לא נחרזו.  

בסך הכל  הונחו 148 ערוצים נוירו מגנטומטרים בכדי לכסות את כל שטח הראש, כמו כן נעשה מיפוי של תוצאות MSI על מוחות של קוראים מניסויים קודמים. המקור האנטומי של האקטיבציה נקבע לאחר סריקות  MRI  שנערכו על המשתתפים. נעשה שימוש גם באטלס הסטנדרטי של MRI בכדי לזהות את המבנה המוחי ומיקום המקור האקטיב טורי. בנוסף היה שימוש ב- שיטת  ERP  במהלך הגירויים הראשונים של כל זוג כדי להבטיח שפעילות המוח שנצפית הינה תגובה למטלת  הקידוד הפונולוגי ולא תגובה של ניתוח מידע קוגניטיבי אחר.

באימון ההוראתי המשתתפים קיבלו 80 שעות של הוראה אינטנסיבית יחידנית של 1-2 שעות ביום למשך 8 שבועות. ההוראה התמקדה  בפיתוח של תהליכים פונולוגיים וכן מיומנויות קידוד.

במחקרם של  Kenneth. Maravilla ושותפיה (2007), נקבע קריטריון לקוראים תקינים ודיסלקטים לפיו, על המשתתפים היה להיות בעלי IQ ורבלי של 90 לפחות, קצב ודיוק קריאה תקינים וכן- I.Q ורבלי נמוך בסטיית תקן אחת לפחות מהנורמה במדדי קריאה, איות,  פונולוגיה, אורתוגרפיה ומיומנויות מהירות שיום אוטומטי. לא נכללו ילדים עם לקות קו-מורבידית של קשב או היפראקטיביות. סך הכול גויסו 30 ילדים אירופאים-אמריקאים פרט ל-3 ילדים ממוצא אחר. הקוראים התקינים קיבלו טיפול לא פונולוגי וגילם הממוצע היה 10. בקבוצת הדיסלקטים  11 משתתפים אומנו בטיפול פונולוגי ו- 9 אומנו  בטיפול לא פונולוגי גילם הממוצע היה 11.

נערכה הדמיה באמצעות FMRI שתוכנת במיוחד לניסוי הנוכחי. למשתתפים הוצגו 3 משימות על פי סדר: חזרה שמיעתית, קידוד ויזואלי והתאמה שמיעתית. בכל המשימות הוצגו אותן מילות תפל בסדר שונה ובניהם היה זמן המתנה שסימנו היה אור אדום. כאשר הופיע אור ירוק המשתתפים נתבקשו להגיב בהתאמה למשימה שהוצגה, לחזור על המילה שנשמעה, או לבטא את המילה על פי הקידוד הוויזואלי, או לומר "כן" או "לא"  בהחלטה אם שתי מילים מתאימות.

האימון ההוראתי התבסס על 8 מפגשים רצופים שארכו 3 שעות , כל אחד. המדדים התנהגותיים של חזרה שמיעתית, קידוד חזותי ואיות מילות תפל נבדקו לפני ואחרי המבחנים.

הפרדיגמה לניתוח התוצאות כללה שילוב של הדמיה מוחית ושלב הטיפול. בתחילה נבדק האם הדיסלקטים הם בעלי אקטיבציה מוגברת או מופחתת בהשוואה לקוראים תקינים באזורים מוחיים ספציפיים לפני הטיפול. בשלב השני, נעשה מיפוי של האזורים האקטיבטורים כדי להבחין בין דיסלקטים לתקינים. בשלב השלישי, קבוצת הדיסלקטים לאחר טיפול, הושוותה לקוראים תקינים, כדי לקבוע האם יש הבדלים באזורים האקטיב טוריים בין מוחות רגילים ומוחות דיסלקטיים.נערך ניתוח משתנים למציאת הבדלים מובהקים בין הקבוצות בביצועי המשימות השונות. 

תוצאות

תוצאות מחקריה של Temple  ושותפיה  (2003), הראו שילדים דיסלקטים שפרו באופן משמעותי את מיומנות הקריאה שלהם כפי שנמדד במבחני קריאת מילים (זיהוי מילים), קידוד מילות תפל (כמדד של מודעות פונולוגית), והבנת הנקרא, לרמת ניקוד של טווח ממוצע (85<)

ניכר שיפור גם במיומנות השפה הדבורה ומהירות שיום. יחד עם זאת, נצפתה שונות בטווח השיפור בין הילדים, ועדיין היו מספר ילדים שנמצאו עמידים לתכנית ההתערבות.

מבחינת ממצאי FMRI, נצפתה אקטיבציה עולה חזקה בהמיספרה שמאל בקורטקס הטמפורו פריאטלי וב-inferior frontal gyrus, בקרב קבוצת הדיסלקטים  שעברו אימון בזמן ביצוע משימות חריזה בהשוואה למשימות התאמת מילים. איזורים אלו נצפו אקטיב טורים גם במוחות של קוראים תקינים בזמן ביצוע מטלה זהה. יחד עם זאת, במוחות הדיסלקטים לאחר אימון נצפתה גם עלייה באקטיבציה באיזורים מוחיים שלא היו אקטיביים במוחות רגילים בביצוע אותה המשימה. האיזורים שנצפו הם right inferior middle and superior frontal gyri, and middle ,temporal gyrus.    באופן בילטרלי נצפתה אקטיבציה  גם באיזורים:cingulated gyrus, left hippocampal gyrus, left inferior temporal gyrus, left lingual gyrus, right precuneus/ posterior cingulated, right parieto-occipital sulcus, and bilateral thalamus.

בעיקר נצפה הבדל באקטיבציה בין קוראים תקינים לקוראים דיסלקטים לאחר אימון, באיזור הטמפורו-פריאטלי השמאלי. יש לציין כי נראתה עלייה באקטיבציה בקרב דיסלקטים באזור זה אולם לא באותה עוצמה שנצפתה אצל הקוראים התקינים. ניתוח הנתונים בין המדדים ההתנהגותיים למדדים המוחיים מראה קשר חיובי בין עלייה במיומנות שפה לעלייה באקטיבציה באזור זה. יחד עם זאת, לא נמצא קשר דומה בין אקטיבציה באזור זה לבין מבחני קריאה.

באזור ה-left inferior frontal נצפתה עלייה בקרב דיסלקטים שאומנו  באופן חופף  לאקטיבציה שנמצאה בקרב מוחות של קוראים תקינים  בזמן ביצוע משימה זהה. מחקרים קודמים טענו שבקרב קוראים תקינים האקטיבציה באזור זה מתבצעת באזור אחורי יחסית לקוראים דיסלקטים. לאחר אימון, נצפתה בקרב הדיסלקטים פעילות אקטיבטורית באזורים אחוריים גם כן. לא נמצא קשר בין השיפור המדדים ההתנהגותיים  לעלייה באקטיבציה באזור זה.  ממצאי ההדמיה של המחקר מוצגים בתמונה הבאה:

תוצאות מחקרם של  Simosושותפיו 2002)), הראו  שלפני ההתערבות כל הילדים עם דיסלקציה הפגינו את הפרופיל המצופה מדיסלקטים כלומר, מעט אקטיבציה באיזורים טמפורו-פריאטלים  של המיספרה שמאל, ולעיתים ללא אקטיבציה בכלל. מנגד, ילדים ללא לקות קריאה הפגינו אקטיבציה באזורים אלה. לעומת זאת, לאחר ההתערבות מבחינה התנהגותית, כל הדיסלקטים הפגינו שיפור מובהק במיומנויות הקריאה באופן כזה  שרמת הנקוד שלהם במבחני קריאת מילים עלתה עד לרמה הסטנדרטית הממוצעת.

תוצאות ה- MSI חשפו  שיפור בפרופיל האקטיבציה  בזמן קצר לאחר סיום התכנית ההוראתית ונראו שינויים דרמטיים מבחינת האקטיבציה באיזורים המוחיים. מנגד, לא נמצאו שינויים דרמטיים מבחינה זו בקבוצת הקוראים התקינים.

  ניתוח ANOVA שנעשה בין קבוצת הדיסלקטים לפני האימון לקבוצת הקוראים התקינים  הראה שבקבוצת הדיסלקטים נצפתה אקטיבציה חזקה יותר בהמיספרה ימין לעומת שמאל. לאחר התערבות, נראתה אקטיבציה חזקה יותר בקבוצה זו דווקא בהמיספרה שמאל לעומת ימין.  בקרב הקוראים התקינים נצפתה אקטיבציה כמצופה כלומר, אקטיבציה חזקה יותר בהמיספרה שמאל לעומת ימין, באיזור הטמפורו-פריאטלי.

ברמה ההתנהגותית, ביצועי חריזת מילות תפל היו גבוהים יותר בקרב קבוצת הקוראים התקינים.  כלומר למרות שדיסלקטים שיפרו את ביצועיהם  לאחר התערבות, קבוצת הקוראים התקינים עדיין היו טובים יותר. כמו כן, גם לאחר טיפול אינטנסיבי ממושך, השיא שהתרחש בהמיספרה שמאל בקרב קבוצת הדיסלקטים התרחש באופן ניכר מאוחר יותר ( ממוצע של 837 מליש) לעומת השיא התגובתי  שהתרחש בקרב קבוצת  הילדים ללא בעיות קריאה ( ממוצע של 600 מליש') (ראה גרף 1).

הממצא המעניין מראה שבקרב הדיסלקטים שעברו טיפול נצפתה עלייה משמעותית  בפעילות בהמיספרה שמאל בהשוואה להפחתה בפעילות בהמיספרה ימין. ממצא זה  תומך במחקרים קודמים המצביעים על כך שיעבוד פונולוגי נעשה בהמיספרה שמאל.

במחקרם של  (2007) Maravilla et al נמצא שבהשוואה לקוראים תקינים, בקרב דיסלקטים יש אקטיב ציית יתר באונה הפרונטלית-בילטרלית, באונה הפריאטלית השמאלית, באונה הטמפורלית השמאלית והימנית. כמו כן דיסלקטים הראו אקטיבציה ירודה באונה הפרונטלית הימנית ובאינסולה באונה הימנית, בהשוואה לקוראים תקינים. בהתייחס לאפקט הנורמליזציה שעלה בהשערות המחקר, דיסלקטים  הפגינו תת-אקטיבציה ביחס לקוראים תקינים לפני שקיבלו טיפול, אולם לאחר אימון פונולוגי, הם הפגינו תוצאות דומות לשל קוראים תקינים מבחינת האקטיבציה הכללית באזורי המוח השונים, שהוזכרו לעיל. בסך הכול ניכר כי הטיפול הלא פונולוגי מנרמל את קבוצת הדיסלקטים שקיבלו טיפול לא פונולוגי בכך שהוא מעלה את עוצמת האקטיבציה באזורי מוח המערבים קידוד מילים כתובות כלומר, תרגום אותיות כתובות לפונמות והפקתן לכדי דיבור.

מבחינה התנהגותית, שתי קבוצות הדיסלקטים שקיבלו טיפול פונולוגי שיפרו משמעותית את מדדי הביצוע שלהם בחזרה על מילות תפל,קידוד פונולוגי של מילות תפל כתובות ואיות מילות תפל. בממוצע הם נמצאו בטווח הממוצע הנמוך לפני הטיפול אך לאחר טיפול הם הגיעו אל הגבול העליון של הטווח הממוצע הנמוך ואף עלו לטווח הממוצע.

דיון-

המחקרים שהוצגו בעבודה זו משקפים את  תחילת הדרך המדעית לחקר תפקודי מוח באמצעות הדמיית FMRI בילדים דיסלקטים שעברו אימון הוראתי מכוון לשיפור שפה,  ומדידת ביצועי קריאה מול השינויים המתרחשים באקטיבציה באזורים  מוחיים בזמן מטלות שדורשות עיבוד פונולוגי. הממצאים של שלושת המחקרים מראים כי לאחר אימון קבוצת הדיסלקטים התרחשה פעילות נויראלית במוחות דיסלקטים הן באזורים נורמאלים  המעורבים בעיבוד פונולוגי אך לקויים בקרב דיסלקטים והן באזורים שאינם אקטיביים באופן נורמאלי בזמן ביצוע מטלות עיבוד פונולוגי. בנוסף בשלושת המחקרים נמצא קשר בין  השיפור ההתנהגותי במיומנויות השפה הדבורה לבין העלייה בעוצמת ומיקום האקטיבציה בקורטקס הטמפורו-פריאטלי השמאלי.

שני תהליכים מרכזיים אפיינו את הממצאים של המחקרים שהוצגו:

אפקט הנורמליזציה-

במוחות הדיסלקטים נצפתה אקטיבציה באזורים שלפני הטיפול היו אקטיביים ברמה נמוכה ביחס לקבוצת הביקורת. יחד עם זאת לאחר אימון, העלייה באקטיבציה נצפתה באזור הקורטקס הטמפורו-פריאטלי, איזור  המעורב בעיבוד פונולוגי. האקטיבציה שנצפתה באזור זה בקרב דיסלקטים הייתה קרובה אך לא ממוקדת לגמרי בהשוואה למוחות של קוראים תקינים. עובדה זו מעידה על כך שהשיפור שנעשה איננו מלא. מנגד, הגיירוס האינפריורי-פרונטלי השמאלי נצפה כמעורב גם הוא בעיבוד פונולוגי ולאחר הטיפול בקבוצת הדיסלקטים, נצפתה  באיזור זה אקטיבציה ממוקדת ודומה לשל קוראים תקינים. אפקט זה בנוסף לקודמו  מעיד על תהליך של נורמליזציה שנעשה במוחות דיסלקטים שעברו אימון. גם במחקרם של Simos    ושותפיו (2002) ניתן למצוא עדות לאפקט כזה, שכן ממצאי המחקר שנעשו על מוחות דיסלקטים לאחר אימון הצביעו על מעגל מוחי זהה לשל קוראים תקינים.

אפקט הפיצוי-

בנוסף לשינויים באקטיבציה המתרחשת באזורים הנורמאליים המעורבים בזמן ביצוע מטלות עיבוד פונולוגי , צפייה במוחות של דיסלקטים לאחר אימון חשפה אקטיבציה באזורים שאינם אקטיביים באופן נורמאלי בזמן ביצוע מטלות אלו. האזורים שנצפו  היו בעיקרם אזורים המיספריאלים ימניים  כגון: right inferior and superior frontal gyri  ו- middle temporal gyrus. ממצא זה מחזק ממצאים קודמים שנערכו על מוחות לאחר נזק מוחי בהמיספרה שמאל והראו עלייה באקטיבציה בהמיספרה ימנית.  כמו כן, לאחר אימון קבוצת הדיסלקטים נצפתה עלייה באקטיבציה גם באיזור ה- bilateral anterior cingulated gyrus איזור המעורב  בקשב ולקוי בקרב ילדים עם הפרעות קשב. ממצא זה מוסבר בכך ששליטה קשבית אומנה גם כן ועל כן נמצא שיפור גם במיומנויות הקשב. נצפתה עלייה באקטיבציה גם בleft hipocampal gyrus איזור הקשור בזיכרון והבנת אסוציאציות,  על מיומנויות אלה ניתן דגש גם כן בתוכנית ההוראה. נצפתה  עלייה באקטיבציה גם בleft inferior temporal gyrus  איזור שנקשר במחקרים כרגיש לעיבוד ויזואלי של מילים. עלייה באזור זה יכולה לשקף את הפיצוי שעושים דיסלקטים בדרך שבה הם מעבדים אותיות חזותיות.

שינויים התנהגותיים והקשר לשינויים המוחיים-

בשלושת המחקרים  נצפו שינויים התנהגותיים שנקשרו עם אזורים מוחיים אחת הקורלציות הבולטות הייתה עלייה בעוצמת האקטיבציה באזור הטמפורו-פריאטלי והשיפור במיומנויות השפה הדבורה, וערבוב מילים- שהינו מדד של מודעות פונולוגית.

ממצאי מחקרם של Simos ושותפיו (2002) על קריאה מראים כי בקרב דיסלקטים שאומנו ניתן היה לשפר את מדדי הדיוק בקריאה שלהם אולם לא ניתן היה לראות שיפור במדדי השטף שנותר איטי. כמו כן לאחר אימון קבוצת הדיסלקטים, נצפתה עלייה באקטיבציה באזור ה Right posterior superior temporal gyrus  , ואיזור זה נקשר עם עלייה  בדיוק התגובה במטלת חריזת מילות תפל.

ממצאי מחקרם של Simos et al   (2002) וכן  (2003)Tempale et alמציגים שיפור המתרחש בתפקוד הן המוחי והן ההתנהגותי בדיסלקטים שעברו  אימון. אולם תכניות האימון נבדלות בניהן בסוגן. במחקר אחד תכנית ההוראה מבוססת על אימון פונולוגי שמיעתי ובמחקר אחר תכנית האימון מבוססת על שיפור מיומנויות קריאה של דפוס כתוב. מחקרם של Kenneth. Maravilla  ושותפיה (2007) בחן את ההבדלים באפקטיביות הטיפול בעזרת הוראה פונולוגית מול  אפקטיביות  הטיפול בהוראה לא פונולוגית לשיפור המדדים המוחיים וההתנהגותיים במשימות  חזרה שמיעתית של מילים  וקידוד ויזואלי. ראשית ובאופן כולל  נמצאו במחקר הבדלים בין קוראים תקינים לדיסלקטים במיומנויות ההמרה של אות לפונמה ובהמשך הפקת הפונמה לכדי דיבור במטלת קריאת מילות תפל חזותיות. כלומר קיים יתרון בקרב  קוראים תקינים במיומנויות מיפוי אורתוגראפי-פונולוגי בהשוואה לקוראים דיסלקטים.

בנוגע לאפקטיביות אימון-פונולוגי בהשוואה לאימון  לא פונולוגי, נמצא כי שני סוגי האימון גרמו לאקטיבציה באזורים מוחיים זהים. יחד עם זאת, בקבוצה שקיבלה את הטיפול הפונולוגי ניכר שיפור בעוצמת האקטיבציה שנצפתה באזור זה, ונמדדה כמעט בדומה לאקטיבציה שהתרחשה במוחות של קוראים תקינים. בקבוצת האימון הלא פונולוגי  לעומת זאת נראה שינוי בכיוון האקטיבציה באזור זה בדומה לקוראים תקינים אך העוצמה לא הייתה זהה. 

ממצאי המחקרים מעידים על שיפור אפשרי בתפקודים המוחיים של דיסלקטים לאחר אימון אינטנסיבי ומראים בראש ובראשונה שדיסלקציה היא אמנם ליקוי בעל בסיס נוירולוגי אך אינה מחלה נוירולוגית. כמו כן, נראה כי דיסלקציה הינה הפרעה שהגרעין הלקוי בה הינו גם פונולוגי וגם  מבוסס על ליקוי במיומנות עיבוד חזותי של אותיות כתובות. החיבור בין שני הליקויים הללו  מסביר את הקושי במיפוי  הפונולוגי-אורתוגראפי המאפיין דיסלקציה ובא לידי ביטוי בבעיות קידוד ואיות. אחת המסקנות האפשריות שעולות מכך היא  שניתן לשפר מיומנויות פונולוגיות ומיומנויות קריאה באמצעות התערבות ממוקדת בעיבוד פונולוגי ומיומנויות קידוד, מתוך החשיבה שמיומנות קריאה מבוססת על שליטה בשפה דבורה, המבוססת בעצמה על מודעות פונולוגית. כמו כן, על ההוראה להיעזר בגירויים חושיים רבים ככל הניתן בכדי ללמד דיסלקטים קידוד מילים כתובות בשל הליקוי הוויזואלי-סנסורי, סומטו-סנסורי ותפיסתי שמיעתי הקיים בהפרעת הדיסלקציה (Maravilla et al, 2007).

 יש לציין  שככל הנראה לא קיים חלון הזדמנויות לשיפור לקויות קריאה וכי ניתן לראות שינויים על ידי טיפול בטווח רחב של גילאים. (simos et al , 2002), עובדה זו עשויה לעודד דיסלקטים בוגרים המתמודדים עם קשיים במיומנויות קריאה.

מחקר זה בדק את השינויים המיידיים הנעשים בילדים דיסלקטים לאחר אימון. מחקרים נוספים צריכים לבחון את השינויים ארוכי הטווח לאחר טיפול ממושך. כמו כן היות ודיסלקציה הינה הפרעה בעלת רמות רבות  של לקות והיות ובמחקרים הנוכחיים לא ברור מה בתוכנית האימון שיפר את מיומנויות הקריאה, מחקרים עתידיים צריכים לבחון לעומק את תרומת המרכיבים השונים באימון והתאמתם לשיפור במדדים ספציפיים, על מנת שניתן יהיה להתאים טיפול הולם לתתי הליקויים הייחודיים בהפרעת הדיסלקציה.

ביבליוגרפיה

Kenneth Maravilla, Todd Richards, Virginia Berninger, William Winn, and Pat Stock., Richard Wagner and Andrea Muse (2007). Functional MRI Activation in Children with and Without Dyslexia during Pseudo word Aural Repeat and Visual Decode: Before and After Treatment. Neuropsychology  Vol. 21, No. 6, 732–741

Elise Temple, Gayle K. Deutsch§, Russell A. Poldrack, Steven L. Miller, Paula Tallal, Michael M. Merzenich, and John D. E. Gabrieli. (2003). Neural deficits in children with dyslexia ameliorated by behavioral remediation: Evidence from functional MRI. PNAS  vol.100, no. 5, 2860-2865.

P.G. Simos, J.M. Fletcher, E. Bergman, J.I. Breier, B.R. Foorman, E.M. Castillo, R.N. Davis, M. Fitzgerald and A.C. Papanicolaou.(2002). Dyslexia-specific brain activation profile becomes normal following successful remedial training. Neurology, 58;1203-1213